פסק-דין בתיק ת"א 165083/02

תביעה לתשלום חוב כספי, שהוגשה בסד"מ כנגד שני נתבעים. בסופו של דבר נוהלה כנגד  שבתאי ונטורה (להלן : "הנתבע") בלבד, לאחר שהנתבעת הנוספת, אתי גנים, לא התייצבה לדיונים וניתן נגדה פסק דין.

פתיחת החשבון והחתימה על כתבי ערבות

נתבעת 1, אתי גנים (להלן : "הנתבעת"), חתמה על טופס ניהול חשבון בבנק, שהפך לדביטורי. יתרת החובה בחשבונה הגיעה לסך של 282,617 ש"ח, נכון ליום 25.11.01.

הנתבע חתם על כתב ערבות מתמדת מוגבלת בסכום ל- 140,000 ש"ח, בתאריך 21.11.91 (הערבות הראשונה). לאחר מכן, חתם הנתבע על ערבות נוספת מוגבלת לסך של 10,000 ש"ח, בתאריך 12.3.00 (הערבות השנייה). על פי כתבי הערבות הללו, ערב הנתבע לחובותיה של הנתבעת כלפי הבנק ובהסתמך עליהם הוגשה כנגדו התביעה.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן כנגד התביעה וזו ניתנה לו בהסכמת התובע, בדיון שהתנהל בפני כב' השופטת גבע.

טענות הנתבע

מספר טענות הועלו על ידי הנתבע כדלקמן:

א.      החתימה על כתבי הערבות נעשתה עקב הטעיה או טעות, הנובעת מאי גילוי עובדות מהותיות הקשורות בחשבון הנערב ובזהותם האמיתית של בעלי החשבון.

ב.      הערב הינו ערב יחיד וערב מוגן, ומאחר שלא נמסרו לו מסמכים או הודעות בנוגע לחשבון, הוא פטור מערבותו.

ג.       פעולות הבנק בקשר עם החייב האמיתי עולות כדי ויתור על סכום החוב ולכן הערב פטור מערבותו.

ד.      התביעה מוגבלת לסכום הערבות, ללא הצמדה וריבית.

אדון בטענות הנתבע כסדרן.

א. החתימה על כתבי הערבות נעשתה עקב הטעיה או טעות

הנתבע העיד, כי חתם כערב לחשבון על פי בקשתו של בעל החשבון האמיתי, מר גדעון גנים, המוכר לו אישית. מדובר בחשבון עסקי, שהתנהל תחת השם "אתי גנים - ג. גנים". לדבריו, לא היה מוכן לערוב לאתי גנים בלבד, שלא הייתה ואיננה בעלת אמצעים כספיים, ואף לא הייתה מוכרת לפקידי הבנק. לדברי הנתבע, גדעון גנים היה מוכן להכיר בחובותיו כלפי הבנק והסכים לשלמם, אך הבנק לא היה מעוניין להיפרע ממנו.

בהתייחס למצגי המטעים שהוצגו בפניו, טען הנתבע, כי גלית נציגת הבנק מסרה לו נתונים לא נכונים, לגבי שם החשבון, העובדה שהאשראי בחשבון נועד כביכול לטובת עסקו של גדעון גנים, הטענה כי החייבים פורעים את חובותיהם כסדרם שהתבררה כלא נכונה ועוד. עוד נטען, כי מסגרת האשראי בחשבון שונתה חדשות לבקרים ונפרצה שוב ושוב על ידי גדעון גנים, אך הבנק לא מסר לנתבע כי מסגרת האשראי גבוהה בהרבה מהסך הנערב.

ב"כ הבנק טוענת בסיכומיה, כי טענתו "התמימה" של הנתבע, כי בסך הכל עשה טובה לחבר, שאותו הכיר במסגרת עבודתו עם קבלני שיפוצים, קרסה במהלך חקירתו הנגדית. הוכח, כי הנתבע הוא שהפעיל את החשבון בפועל, והיה בקשר שוטף עם פקידי הבנק. הנתבע אף היה זה שביקש את הגדלת מסגרת האשראי מעת לעת, כנגד מתן ערבויותיו לחשבון, ולכן אין לקבל טענתו, כי טעה או הוטעה כביכול לגבי מצב החשבון, זהות בעליו וכיוב'.

אכן, במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע הוכח, כי בנוסף לערבויות עליהן חתם, היה הנתבע מיופה כוח לפעול בחשבון, על פי יפוי כוח שניתן לו ע"י אתי גנים (ת/1). יפוי כוח זה, שדבר קיומו לא גולה על ידי הנתבע ונחשף רק במהלך חקירתו הנגדית, שימש אותו לצורך פעילות יומיומית בחשבון.

הנתבע אישר במהלך חקירתו הנגדית, כי "לצורך עזרה בהפקדה כי כל יום הופעתי בכיכר המדינה גם בבנק לאומי וגם בבינ"ל, גדעון גנים ביקש ממני להיות מיופה כח בשביל לעשות עבורו פעולות, הפקדת צ'קים" (ע' 46).

בהמשך העיד הנתבע בהתייחס לגדעון גנים כך:

"הוא הכניס אותי לאט לאט ושלב שלב לחשבון הזה, הוא כל פעם ביקש ממני טובה, ואני לא אוהב לומר לא, וניסיתי לעזור לו" (ע' 62).

הנה כי כן, אין מדובר באדם "זר" לחשבון, שנסמך על מידע שנמסר לו מפי עובדי הבנק, אלא במיופה כח, שפעל בחשבון על בסיס יום יומי. זאת ועוד. פקידי הבנק העידו, כי כלל לא פגשו את גדעון גנים בסניף, אלא רק את הנתבע (למשל, עדותה של ע/ת צלילה הרצוג, ע' 19). בנסיבות אלה, העלאת טענה, כי הנתבע טעה או הוטעה על ידי פקידי הבנק לגבי מצב החשבון, הגדלת הערבויות וכיוב' טענות, אינה במקומה, בלשון המעטה.

ב. ערב מוגן או ערב יחיד